דעי לךְ / רות זקצר

שָׂדֶה חָרוּשׁ נִמְתָּח בֵּין זְרוֹעוֹתַי

אִם אֶעֱמֹד כָּאן מַסְפִּיק זְמַן

מִסִּנְווּר הַזְּרִיחָה עַד אֵינְסוֹף שְׁקִיעָה

אוּכַל לִלְבֹּש אֶת הַשָּׂדֶה עַל גּוּפִי

הַזְּרוֹעוֹת רִאשׁוֹנוֹת יִדָּחֲסוּ בְּחוֹרֵי הַחֹלֶד

וְהָרֹאשׁ אֶתְחֹב בְּלִי לִקְרֹעַ עָגִיל

בְּבוֹר הַעֵץ עֲקוּר הַשָּׁנִים

אִם אֶעֱמֹד כָּאן זְמַן וְעוֹד אַסְפִּיק

אֶשְׁכַּח מִי אֲנִי