שבעים ושש/ רוחה שפירא

אֲנִי כַּנִּרְאֶה הָיִיתִי צִפּוֹר.
גַּם עַכְשָׁו בְּגִיל שִׁבְעִים וְשֵׁשׁ כַּאֲשֶׁר
שְׁנָתִי נוֹדֶדֶת, אֲנִי מִתְכַּרְבֶּלֶת בִּשְׂמִיכַת הַפּוּךְ
וְנִשֵּׂאת עַל נוֹצוֹתַי לַמֶּרְחַקִּים.
בְּעֵינֵי הַצִּפּוֹר שֶׁלִּי אֲנִי רוֹאָה מִלְּמַעְלָה
גִּבְעַת חוֹל וְעָלֶיהָ צְרִיפִים וּבָתִּים, גַּגּוֹת אֲדֻמִּים,
עֲצֵי אֵיקָלִיפְּטוּס גְּבוֹהִים, פַּרְדֵּסִים מִסָּבִיב
וּבְרוֹשִׁים בַּדֶּרֶךְ לְבֵית הַקְּבָרוֹת. יַלְדָּה
קְטַנָּה מְטַיֶּלֶת בִּשְׁבִילֵי כֻּרְכָּר
בְּתוֹךְ שְׁכוּנַת הַצְּרִיפִים.
הִנֵּה חֲדַר הַהוֹרִים בַּצְּרִיף הָאָרֹךְ.
אַבָּא וְאִמָּא אֵינָם, לֹא חָזְרוּ.
אֲנִי יוֹשֶׁבֶת בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה
וּמְחַכָּה בְּשֶׁקֶט. שׁוֹשַׁנִּים וְרֻדּוֹת
מְטַפְּסוֹת עַל קִיר הַמִּרְפֶּסֶת הַמְּשֻׁתֶּפֶת.
הַשָּׁמַיִם מִתְכַּהִים וְגַם הָעֲנָנִים כְּבֵדִים יוֹתֵר.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה