אשר בחלומי/ רוחה שפירא

כָּל הַסִּימָנִים מַרְאִים שֶׁאֲנִי עוֹמֶדֶת

לִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת,

כַּף יָדִי הַשְּׁבוּרָה מִתְאַחָה

וַאֲנִי כּוֹתֶבֶת בָּהּ שׁוּב.

אֵיפֹה אַתָּה עַכְשָׁו, יַד יְמִינִי, אַהֲבַת חַיַּי

לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה כָּזֶה.

אַתָּה שֶׁיָּדַעְתָּ דְּרָכִים אֲרֻכּוֹת

וְיָדֶיךָ צְרוּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ הֶחֱזִיקוּ בַּהֶגֶה –

אַהֲבַת חַיֶּיךָ הָיִיתִי

שְׁלוֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים,

חֲמִשָּׁה בָּנִים עַל בִּרְכֶּיךָ גָּדְלוּ,

עֵינֵיהֶם מְבַקְּשׁוֹת אֶת פָּנֶיךָ.

הַגַּן שֶׁשָּׁתַלְתָּ צוֹמֵחַ וּמְלַבְלֵב

וְהָעֵץ שֶׁגָּדַל מוּל חַלּוֹנֵנוּ

פּוֹרֵחַ כָּל סְתָו בְּיוֹם הֻלַּדְתְּךָ.

זֶה הָעֵץ שֶׁמִּבְּלִי דַּעַת נָגַחְתִּי רֹאשִׁי

בּוֹ, נָפַלְתִּי אַרְצָה וְיָדִי הִתְרַסְּקָה עַל שָׁרָשֶׁיהָ –

אַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר בַּחֲלוֹמִי

נָתַן יָדוֹ בְּיָדִי

וּמָצָאתִי עַצְמִי אוֹמֶרֶת בְּכָל מְאֹדִי

אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ

                                                                

אביב  תשע"ו – 2016