* / נעמה הכט

בְּרִינְגֶלְבְּלוּם 128,
בַּקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית,
מִתְנַדְנֶדֶת אִשָּׁה עַל כָּל קְמָטֶיהָ.
אֶצְבָּעוֹת עָבוֹת
מְטַלְטְלוֹת עוֹד טִלְטוּל אַחֲרוֹן שֶׁל תְּחִינָה
אֶת הַתֻּכִּי הַנָּח בְּשַׁלְוָוה בַּשִׁדָּה
וְקוֹרֵאת אֵלָיו,
בְּכַוָּנָה שֶׁל אֵם לְבִתָּהּ:
מַה יֵשׁ לָךְ סוֹנְיָה
שֶׁאַתְּ אַף פַּעַם לֹא עוֹנָה?

תגובה 1:

  1. שיר שורט כמו נייר זכוכית על בשר חשוף.תודה. חנה.

    השבמחק