* / איתמר זוהר

גַּם הַפַּעַם יַרְכִּינוּ הַפָּנָסִים אֶת רֹאשָׁם

לְאֹרֶךְ רְחוֹב שֶׁלֹּא יֵרָדֵם לְעוֹלָם.

הַכְּאֵב מְהַתֵּל בְּךָ.

רַק שִׁלְשׁוֹם הוּא בָּרַח לְכַמָּה שָׁעוֹת

וְחָשַׁבְתָּ שֶׁזֶּהוּ, הוּא כְּבָר לֹא שַׁיָּךְ לְךָ

אֶלָּא לְאִישׁ אַחֵר שֶׁאוּלַי יַחְלֹף יוֹם אֶחָד עַל פָּנֶיךָ.

כְּשֶׁהוֹשַׁטְתָּ יָד לַתֵּבָה

עוֹד לִפְנֵי שֶׁנִכְנַסְתָּ הַבַּיְתָה

הִרְגַּשְׁתָּ אֵיךְ הִיא רֵיקָה וְקָרָה

וְאֵיךְ שׁוּב חָזְרָה הַדְּקִירָה