כְּשֶׁאָמַרְתָּ
"אַתְּ חוֹפֶרֶת" וְנִמְלַטְתָּ מֵאֲחוֹרֵי
הַדֶּלֶת הַטְּרוּקָה
הִנַּחְתִּי אֶת
הַקַּרְדוֹם מִיָּדַי.
נִדּוֹנָה לַעֲבוֹדַת
פָּרֶךְ
לָגַמְתִּי מְעַט מַיִם קְפוּאִים,
נִגַּבְתִּי חוֹל מְיֻזָּע
מִמִּצְחִי
וְשַׁבְתִּי לְהָכִין
בּוֹרוֹת
לִיְתֵדוֹתֶיךָ.
קשה... קשה... כל-כך קשה לי כי אני ממש מרגיש את השיר הזה בזכות המים הקפואים.
השבמחקכל כך קשה היא מלאכת ההורות. להיות אימא זה להיות חשופה תמיד .
חשופה עם סף רגישות נמוך, כך שהכל נכנס.
נראה לי שהרבה אימהות ובנים יוכלו להזדהות עם התוכן.
ועכשיו לשיר עצמו, על צורתו השירית:
שבירת השורות בנקודות האלה שבחרת מאוד משרתת אותו, כרגיל בשירים שלך.
תודה יניב על מילותיך החמות. אכן זו עבודת פרך, לפעמים כפויית טובה, אבל כזאת שאי אפשר להפסיק...
מחק