אהוּבִי שלא / מאיה וינברג

אֲהוּבִי שֶׁלֹּא אָהַבְתִּי עַד הַסּוֹף אַף פַּעַם
שֶׁלֹּא נָתַן.
כְּמוֹ הֵרָיוֹן שֶׁלֹּא צָלַח וְנִשְׁאַר עֻבַָּר
מוּמְיָה, חוֹסֵם אֶת הָרֶחֶם לְתָמִיד.
אֲהוּבִי שֶׁבָּחַרְתִּי בְּהֶפְקֵר
בְּהֶסַּח הַדַּעַת וְלֹא שִׁעַרְתִּי
אֵיךְ אֲשַׁלֵּם אֶת מְחִיר הַטָּעוּת
מִבְּלִי יְכֹלֶת לַעֲמֹד עַל הַמִּקָּח.
אֲהוּבִי הַחַלָּשׁ, הַפַּחְדָן
קְצַר הָרֹאִי. שֶׁאֵינוֹ אֲמִתִּי
וְאֵינוֹ חֲלוֹם, מִין חַיָּה מוּזָרָה
שֶׁנָּפְלָה לִי הַזְּכוּת לְהַכִּיר וְאָז
לְאַבֵּד בְּלִי הַחֶסֶד לִשְׁכֹּחַ.
מִלְּפָנִים.

2 תגובות:

  1. "שנפלה לי הזכות להכיר ואז
    לאבד בלי החסד לשכוח".
    שורות גאוניות בפשטותן מאלה שאת חושבת, הרי יכולתי אני לכתוב אותן ובכל זאת אחרת כתבה אותן. כל שאר שורות השיר - בונוסים שנוספים על הללו.
    תודה לך שריגשת אותי
    חנה

    השבמחק
  2. מקסים! מתחבר לי בדיוק לחיי כעת. מקסים מקסים - המון כישרון.

    השבמחק