הַדֶּרֶךְ / יונה מוסט

בַּדֶּרֶךְ נוֹפֶלֶת עָלַי עָגְמַת הַכְּבִישִׁים הָרֵיקִים
מֵאָחוֹר יְלָדִים נִרְדָּמִים
מְסִבַּת רִקּוּדִים בָּרַדְיוֹ
שְׁנֵי מְבֻגָּרִים
לֵיל פִּכָּחוֹן בִּכְבִישׁ אַיָּלוֹן

בְּבֵית הוֹרַי חֲדַר הַיְּלָדִים מִצְטַמְצֵם וְהוֹלֵךְ
מַדָּף מַחְבָּרוֹת אֶחָד
וְחִבּוּר יָפֶה שֶׁלִּי מִכִּתָּה ו'

אוֹרוֹת מַמְרִיאִים
לְעָרִים רְחוֹקוֹת
אִשָּׁה יָפָה מַבְטִיחָה מִזְרוֹן רַךְ
לְחַדְרֵי שֵׁנָה
(אַרְבָּעָה צְעִירִים מְאִיצִים מְכוֹנִית פְּתוּחָה)

עֶרֶב שִׁשִּׁי, חוֹזְרִים מִבֵּית הוֹרַי
מָתַי אֶל בֵּיתִי אַגִּיעַ, מָתַי

4 תגובות:

  1. היי יונה
    נהנית מחדש מכל שיר חדש שלך - מרים בונה

    השבמחק
  2. חוויתי את השיר כהתבוננות בציור אקווארל בעל נגיעות כמעט שקופות כאשר רק במבט שני מתגלה שכבה קשה ופחות מפוענחת.השורה האחרונה מוליכה לקריאה מחודשת ואפילו שונה של כל השיר. יופי.

    השבמחק
  3. תודה תודה. זה מבט שלא חשבתי עליו

    השבמחק